<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת הנדה ודין המקוה סימן ו'</h1>
<h2>דף נה:</h2>
מעין שהיו מימין יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שחוץ לשוקת ושבשוקת פסולין. היו קצת המים נמשכין על שפת השוקת אפילו כל שהו הרי כל המים שחוץ לשוקת כשרים (שהמים) [שהמעין] מטהר בכל שהו. הו מימיו נמשכין לתוך ברכה [שהיא] מים ונחים שם הרי אותה ברכה כמקוה. וכל (המים) [הימים] מטהרין בזוחלין. כל הזוחלין מן המעין [הרי הם כמעין לכל דבר. והמנטפין מן המעין הרי הם כמקוה. היו הזוחלין מן המעין מתערבין עם הנוטפין ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] (שנתערבו עם הנוטפין) הרי הכל כמעין לכל דבר. ואם רבו (הזוחלין) הנוטפין על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן. לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו נהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן. ועושין מחיצה בכלים עד שיתקבץ ביניהם מ' סאה ממים הזוחלין ויטבול בהן. וכן נמי דעת הרמב"ן ז"ל וכתב עוד וצריך ליזהר שלא לטבול בנהרות בשעת הגשמים ולא בזמן שגדלין מן השלגים שנתפשרו כך אמרו חכמים אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי (ניסן) [תשרי] בלבד. ואין צריך לומר בנהרות שמכזבין שאין טובלין בהן אלא בשעת השרב. ושלא יתערב בהן מעיינן. עכ"ל וכן פסקו הר"ח והריא"ף וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל ומדבריהם למדנו שאין טובלין בנהרות אלא עושין גומא סביב הנהר ומושכין שם מימי הנהר כאבוה דשמואל ולהם שומעין בשל תורה להחמיר כאבוה דשמואל עכ"ל. והר"י מקורביל כתב ועתה מותרין ביומי ניסן ותשרי ולא חיישינן שמא ירבו הנוטפין כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך.
